פורסם על ידי: לוין אפשטיין | ספטמבר 30, 2007

למה הן לא מתחתנות למען ה'

למה הן לא מתחתנות, למה 

אתמול בלילה, ערב סוכות, התקשרה תפארת.

רגינה, אמרתי כשהנחתי את השפופרת. מגיע לנו מזל טוב.

רגינה פרצה בבכי.

הכול התחיל מימי רבן שמעון בן גמליאל שאמר: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים,

ככה בדיוק הוא אמר. אני נזכר איך זה היה אז. יצאתי בבגדי הלבן החגיגיים של שלומ'קה. מתבונן לי ככה. לא נותן עיני ביופי, מקסימום במשפחה. והכול לשם שמיים. ופתאום קול מוכר מאחורי.לוין – מה אתה עושה פה, שוב הלכת להסתכל על הרווקות? חסר לך שהאחים שלי יראו אותך ככה. לא מספיק לך לפני שבועיים, שעפת החוצה עם כתם על המצח וכתם על הגב? באמבולנס בכית לי כל הדרך לבאר שבע. זו רגינה שלי, אישה עדינה.

אבל זה היה ממש מזמן. מאז אצלנו ביום כיפור אין שום ריקודים בכרמים, ואף אחד לא נותן עיניו במשפחה. אולי בגלל זה כולן נשארות רווקות. גם תפארת, הבת הקטנה שלנו. (השם המלא שלה הוא תפארת מדינת ישראל אפשטיין – היא מהילדים של קיץ 73 ). תפארת גרה בניו-יורק עם החברה שלה אביגיל. הן חברות טובות עוד מהאולפנה, עשו שירות לאומי ביחד, למדו ביחד באוניברסיטה, למדו תואר שני ביחד ושלישי גם, ועכשיו הן נסעו לפוסט. חברות טובות, אמרתי כבר.

הכל טוב ויפה, אלא מה – מרוב לימודים לא התחתנו. כשהשכל מלא, הלב ריק אומרת רגינה בשקט ומזילה דמעה בקול. והיא גם לא מוכנה לשמוע על כל הבחורים שהשכנה שלנו ברוניה מסדרת לה. על יצחק ג'יסיקס, הבן של השכנים שלומד רפואה – אמרה שהוא נראה כמו מחלה ויש לו ריח של פורמלין. הכרנו לה את מוישה העורך דין שמתמחה בתביעות נזיקין ייצוגיות נגד חברות לדבק פלסטי, לא רצתה. מה לא עשינו, מה. אין סמינר לפנויים ופנויות שלא הלכה, חזרה עם מחברות מסוכמות בכתב יד עגול, ושום כתובת של בחור. שלחנו אותה להשתטח בעמוקה, אמרה כואב לי הגב. זאת צרת הדור, ככה כתוב בעיתונים. מה לעשות, למה למען ה' הן לא מתחתנות.

לפני שנה, בט"ו בשבט שעבר הגיעה תפארת לבקר. חופשת מולדת ולראות מה שלום ההורים הזקנים שלה. שלום תפארת, שלום אביגיל אנחנו אומרים. מה שלומכן, ואיך ככה בגולה הדוויה, שם בעיר הנידחת. הכול מצוין, הן אומרות, הכול נפלא. רגינה מתחילה מיד לחשוד: מה כל כך נפלא תגידו לי, מה כל כך מצוין.

אני בהריון, מחייכת תפארת.

בום, רגינה צנחה על הרצפה. שתיים שלוש כוסות מים והיא טיפסה בחזרה. זה מהתרגשות היא אמרה. תמיד ידעתי שלשלוח אותך לרב ההוא שובל ירלו, היה רעיון טוב. אפילו שהוא התחרט אחר כך.

והקפדנו על הכול, היא אומרת. הילדה נוצרה על מצע מנותק. נקרא לה ערבה.

זהו. ככה זה היה. ואתמול בלילה התקשרה תפארת. התינוקת דומה לשתיהן. ויקראו לה כנראה הדס, ואולי אתרוג. עוד לא החליטו/מה שתחליטו, אמרתי בקול חנוק מדמע. מה שתחליטו, רק בקשה אחת יש לי ממך, תפארת מאמי. מה אבא יקר, היא שואלת.

רק אל תכתבי על כל זה ספר. שהרב רוזן לא יכעס.

התפרסם בNRG יהדות

וגם באתר קולך

מודעות פרסומת

Responses

  1. צחקתי נורא. גם מפוסטים אחרים. בעיקר על החזרה בתשובה. תודה על ההכוונה המעודנת להגיע לפה…

  2. מצע מנותק לדור מנותק


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: